פרויקט שימור: גבעת א-שון

האתר והמקום

גבעת אשון (או בשמה המקורי, חורבת א-שון), היא אתר ארכיאולוגי רב-שכבתי על גבעה בעיר מודיעין. אתר היה מוכר מסקרים ארכיאולוגיים שנעשו בעבר, ונחפר אינטנסיבית כאשר אושרה תוכנית ההתרחבות של מודיעין והקמת שכונת 'מורשת' המקיפה את הגבעה. חפירה הארכיאולוגית שניהלה רשות העתיקות, התגלו שרידים מתקופות רבות החל מהתקופה הניאוליתית והברזל, הפרסית, הביזנטית ועד העת החדשה. כמעט לכל התקופות נמצא ייצוג חומרי באתר, אך השריד הפיזי העתיק המשמעותי ביותר שנמצא בחפירות, שייך לתקופה ההלניסטית ועד התקופה הרומית. במהלך תקופות הללו פעלו במרחב החשמונאים, שהותירו אחריהם שרידים פיזיים מרשימים. בא-שון, נחשף בית חווה בגודל 25X50 מ'. סביבו הותוו חצרות ששימשו לצרכי הבית. המבנה הוקם בשלבים לאורך מאות שנים, ולקראת המרד הגדול הוא בוצר ומערכת אגירת המים שלו הוסבה למערכת מסתור. לצד בית החווה התגלו מתקנים חקלאיים נוספים ובם גת יין, בית בד ומבנה אחוזה רומית שהוקם לאחר שהחשמונאים נטשו את המקום. לצד מבנים, התגלו בחפירה גם ממצאים קטנים אך בעלי ערך כגון מטמון מטבעות נדיר הוטמן באחד מקירות המבנה בתקופת החשמונאים.

עם אישור התרחבותה של העיר מודיעין, החלה עריכתה של התוכנית לשכונת מורשת. התוכנית ביקשה לבנות שכונות מגורים חדשות בנות אלפי יחידות דיור, במרחב של גבעת אשון. מטבען של תוכניות כאלה, הן נערכות תוך משא ומתן בין השחקנים השונים סביב שולחן התכנון (למשל: רשות מקרקעי ישראל, החברה הכלכלית של מודיעין, רשות העתיקות, המשרד לאיכות הסביבה והחברה להגנת הטבע, רשות ניקוז נחלים, המתכננים עצמם ועוד). התוכנית שאושרה שימרה את ראש גבעת אשון ועיקר האתר הארכיאולוגי כשטח ציבורי פתוח, תחתית הגבעה תוקף בטיילת ציבורית ואחריה טבעת עבה של בנייני מגורים מדורגים.

אתרי עתיקות בלב הערים

בעוד אתרי עתיקות הנמצאים בתוך גנים לאומיים נהנים משמירה ותחזוקה של רשות הטבע והגנים, אתרים שנמצאים בישובים או בשטחים פתוחים נותרים מיותמים ללא גוף שאמון על הדאגה להם. שימור, הנגשה ותחזוקה של אתרי עתיקות הן פעולות יקרות, דורשות תשומת לב רבה וידע מקצועי שלא תמיד נמצא בהישג ידן של מועצות ועיריות בישראל. לכן, ערים רבות שבליבן אתרי עתיקות מעדיפות לכסות ולהסתיר, או פשוט להזניח את האתרים בתקווה שיום אחד ימצא התקציב לשיקומם.

עיריית מודיעין, בהיותה מבוססת כלכלית ובעלת מודעות גבוהה למשמעות העתיקות ותרומתן לבניין תדמית העיר, החליטה שהעתיקות באשון ישומרו, יפותחו ויונגשו לציבור כחלק מהשטח הציבורי. המשימה של שימור אתר עתיקות בלב פארק שכונתי הוא לא דבר מובן מאליו. עבר למשימות תחזוקה הרגילות שמוטלות על עירייה שמירה לגינה ציבורית (נקיון, פיקוח, גינון) מתווסף נדבך משמעותי: השמירה על העתיקות מפני פגיעה ותחזוקתן המתמדת הדורשת צוות מומחה בשימור. עיריית מודיעין קיבלה על עצמה את המשימה ובחרה לשלב חלק מהשרידים בגינה הציבורית. קיומם של שרידים ארכיאולוגיים יצרה לא מעט מגבלות הקשורות בחפירה להנחת תשתיות חשמל ומים, הצבת תרנים לתקשורת או להצללה, וגם ליכולת לשתול עצים ששורשיהם מעמיקים ופוגעים בעתיקות.

חלק מתהליך התכנון מול רשות העתיקות היה בניסיון של המתכננים לדייק את קו גבול העתיקות. הקו שממנו והלאה השטח משוחרר לבנייה חדשה. מבחינה ארכיאולוגית המשימה ברורה: מבצעים כמה חתכי חפירה במוקדים שונים פי הסקר המקדים, וכך ניתן לדייק את השטחים שהם רווים בעתיקות אל מול השטחים שבהם הסבירות לעתיקות נמוכה. זאת לצד הניתוח המקצועי של הארכיאולוג לפי הבנתו את האתר העתיק ואת מגמות הפריסה המרחביות שלו. מבחינה תכנונית-שימורית, זה מעלה כמה בעיות אתיות.

דילמות השימור

שימור המונומנטים העתיקים מאפשר לנו ליצור סביבות עשירות ומעניינות. בעזרת האתר הארכיאולוגי אנו מעניקים למבקר חוויה ויוצרים מקום איכותי, שהוא יותר מסך האבנים שבו. אך אחת המשימות המרכזיות והמסובכות בהן השימור עוסק, הוא שמירה על מכלול הערכים של האתר וייצוג אותנטי ונאמן של ההיסטוריה. השכבה המודרנית באשון, כללה בעיקר שרידים עות'מניים של גדרות סיקול וטראסות אבן חקלאיות. מאחר ולפי חוק העתיקות הישראלי הן "חדשות" (כלומר, הוקמו לאחר שנת 1700), הן אינן מוגדרות כעתיקות. הטראסות, מהוות חלק אינטגרלי מהשכבות ההיסטוריות של האתר והן ביטוי ברור לנוף התרבות החקלאי של המרחב עד קום מדינת ישראל. אך הן אינן עתיקות בהגדרת החוק, והימצאותן "הפריעה" לבהירות הממצא הארכיאולוגי המרכזי – בית החווה. מבחינה ארכיאולוגית לא הייתה כאן דילמה – הטראסות אינן עתיקות ואין חובה לשמור עליהן. היזמים מצידם, שמחו מאוד לצמצם את שטח העתיקות ולהקטין את המכלול הארכיאולוגי ככל שניתן. הכאב על אובדן השרידים, נותר אצל מתכנן השימור בלבד.

תהליך התכנון

פרוגרמתית, השטח יועד לשני סוגי שימושים מרכזיים: גן ציבורי שכונתי לפנאי ואזור ארכיאולוגי. משימת תכנון הנוף הוטלה על אדריכלי הנוף (גרינשטיין-הרגיל אדריכלים) ומשימת השימור וליווי המתכננים האחרים בתחום העתיקות, הוטלה עלי, אז כאדריכל שימור ברשות העתיקות. למרות חשיבות השרידים, ההשתמרות שלהם הייתה בינונית עד נמוכה דבר שהקשה מאוד על קריאות האתר וההנה שלו ע"י המבקר.

לתכנון הוצבו כמה עקרונות מנחים:

הדגשת שלביות, תקופתיות וריבוי שימושים: המבקר יעבור בתחנות המייצגות שימושים שונים באורח החיים העתיק (שרידי מחצבה, חווה חקלאית, אזור תעשייה וגת). יינתן ביטוי לשלבים השונים של החיים בחווה, לפני המרד ואחריו.

שימור, שיחזור ותוספות: כניסה אל המבנים דרך הפתחים המקוריים, הגבהת קירות ושיחזורים רק על בסיס ידע מוצק, שיחזור מתקנים עתיקים יעשה באזור המקורי בו עמדו ומתקנים מודרניים שאינם שיחזור, יבוצעו מחומר מובחן ובולט מהשרידים העתיקים.

פעילות חווייתית תומכת ארכיאולוגיה: פריטים וממצאים מהאתר יוצגו תמיד בהקשר המקורי שלהם, ממצאים רגישים ישוכפלו מחומר עמיד, סמוך לעתיקות יוקם אזור פעילות חווייתית ובו מתקני משחק מודרניים המלמדים על נושאים שונים הקשורים בעתיקות.

הצללה, עיבוי נטיעות: תעובה הצמחייה שנפגעה בעבודות הבנייה בעצים ממינים מקומיים, פרגולות יבוצעו מחומרים קלים ומודרניים (לא מאבן), כל המתקנים המודרניים יתוכננו כך שיכבדו את העתיקות ולא יאפילו עליהם.

הוצבו גם מטרות התכנון

שימור השרידים באופן שיאריך את חייהם וישקף למבקר שהוא נמצא באתר רב תקופתי שחלו בו התערבויות שונות לאורך השנים.

שיפור הבנת האתר ע"י הבהרה של אילו חללים היו במקור פתוחים לשמיים ואילו היו מקורים, הדגשת הכניסות המקוריות לחדרים והדגשת מתווה המבנה המקורי ע"י תוספת נדבכי אבן על הנדבכים המקוריים.

מתן פתרונות לבורות, שקעים, הפרשי גבהים, מדרגות ודברים נוספים העלולים להוות מפגע בטיחותי למבקרים באתר.

מתן פתרונות הצללה שיוכלו להתמקם בתוך הארכיאולוגיה ויחזקו את ההבנה של האתר והמבנים. לצערי לא ניתן היה להסתמך על הצללה טבעית משום ששורשי העצים פוגעים ביסודות הקירות העתיקים.

המערכת התת קרקעית, היא בוודאי אחת האטרקציות המשמעותיות ביותר באתר. אילו הייתה נפתחת, הייתה מספקת חווית ביקור ייחודית. המערכת נותרה סגורה, לאחר שהתברר שעלויות הבטיחות וההנגשה הן גבוהות מאוד.

לצד התכנון עצמו, המשכתי ללוות את שאר צוות המתכננים. הרשת החדשה של שבילי הפארק בתכנון אדריכל הנוף, חוברה למוקדים הארכיאולוגיים. יחד עם הארכיאולוג והמהנדס, נקבע המיקום הסופי של הפרגולות בתוך שטח הארכיאולוגיה, באופן שהיסודות שלהן לא יפגעו בשרידים. חשוב היה, שעצם הנוכחות של הפרגולות לא תהיה סתמית אלא תחזק את ההבנה של אילו חדרים היו פתוחים לשמיים ואילו היו מקורים. לפי הכלל הזה, הפרגולות הונחו במקומות שהיו במקור מקורים. בנוסף, רצפות של חדרים שהיו מקורים במקור, כוסו חצץ כהה. חצרות ואזורים שהיו פתוחים לשמיים בימי קדם, כוסו חצץ בהיר. באופן הזה, קל למבקר להבין היכן החדרים והיכן החצרות, למרות ההשתמרות הנמוכה.

ישוב עתיק בלב ישוב מודרני

המבקרים באתרי העתיקות השונים בארץ כמו קיסריה או ההרודיון, רגילים למצוא בהם את מבני השיא של העת העתיקה. ארמונות, בתי מרחץ, מקדשים או בזיליקות – כולם מייצגים את המבנים המונומנטליים ביותר, שבהם הושקעה עבודת הבנייה והתכנון המורכבות ביותר. אתר העתיקות של גבעת אשון ייחודי בכך, שהוא מציג למבקר חתך חיים טיפוסי-יומיומי, לא מונומנטלי. דרכה, יכול המבקר לצפות באורחות החיים היומיומיים של העת העתיקה. המקום בו האנשים ישנו, ביצעו את מטלות הבית הפשוטות, הפיקו שמן ויין קיימו את מטלות היום הרגילות ביותר. כשהיא נטועה בלב שכונת מגורים מודרנית שגם היא מאוד יומיומית ולא מונומנטלית, גבעת אשון מספקת לדייר בשכונת מגורים סטנדרטית מודרנית הצצה לחיים הסטנדרטיים העתיקים. חורבת אשון היא דוגמא טובה לעתיקות, המשדרגות ומעשירות פארק ציבורי מודרני, והתאפשרה בזכות שיתוף פעולה הדוק בין העירייה, החברה לפיתוח מודיעין ורשות העתיקות.